חדד ואח' נ' ברכיה מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ ואח'

החלטה

1.המבקש עותר למתן צו מניעה זמני האוסר על מי מהמשיבים לעשות כל מעשה שיש בו משום מניעת השימוש של המבקש בשטח המכונה "גני צבי".

הרקע לבקשה, רשיון עיבוד קרקע לשטח האמור, שניתן על ידי המשיב 1 למשיב 2.

2.המבקש הוא חקלאי תושב המושב ברכיה. כפי שעולה מבקשת המבקש, למבקש טענות כנגד האופן שבו בוצע המכרז, בעקבותיו ניתן רישיון למשיב 2 לעבד את הקרקע.

המבקש טוען כי השטח נשוא הבקשה מצוי ברשותו וברשות אחיו והם מעבדים אותו כבר כ- 10 שנים. על כן נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש וכי יש במתן הסעד כדי לשמור על המצב הקיים.

3.יצויין כי הבקשה למתן צו מניעה זמני הוגשה במסגרתה של המרצת פתיחה אשר הסעד המבוקש בה הוא כי בית המשפט יורה שהמכרז שקיים המשיב 1 לרישיון עיבוד קרקעות משותפות בטל וכי אין המשיב רשאי לפעול לפיו ולהניח לזוכים בו לממש זכייתם ולעבד את הקרקעות ככל שלא עיבדו אותן קודם לכן.

4.המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים, בין השאר, כי לא חלה על המשיב 1 חובת מכרז וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב 2 אשר קיבל רישיון לעיבוד הקרקע שבמחלוקת.

5.ביום 17.11.10 התקיים דיון ולאחריו הגישו הצדדים סיכומיהם.

דיון והכרעה:

6.לצורך מתן צו מניעה זמני יבחן בית המשפט את השיקולים הבאים כדלקמן:

א.עילת תביעה – קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (תקנה 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984).

ב.מאזן הנוחות – הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיבים אם יינתן וכן נזק שעלול להגרם לאדם אחר (תקנה 362 (ב)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984).

ג.שיקולי יושר וצדק – האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן סעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש (תקנה 362 (ב) (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). בכלל זה נבחנים שיקולים של ניקיון כפיים, שיהוי וכיוצ"ב. כן יש להראות כי הצו הכרחי וקיומו של נזק שאינו ניתן לפיצוי כספי.

7.עסקינן בבקשה לסעד זמני, טרם בירור מלוא התמונה העובדתית וטרם הוכחה זכות המבקש ולכן על בית המשפט לנקוט משנה זהירות.

בנוסף יצויין כי מטרתו המעשית של צו המניעה הזמני הינה שמירת המצב הקיים.

8.בהתייחס לקיומה של זכות, העלה המבקש טענות רבות בנוגע לאופן התנהלות המשיב 1 עובר למתן הרישיון למשיב 2. בין היתר נטען כי מדובר במכרז שלא נעשה בהתאם לכללים המקובלים למכרזים, תוך השתתפות חברי ועד האמורים לקבל את ההכרעה במרכז כמשתתפים במכרז, קיום משא ומתן שלא בתום לב והפרת החובה לפעול ללא אפליה.

מנגד, כאמור, נטען כי לא חלים על המשיב 1 דיני המכרזים וכן כי המשיב 1 נתן הזדמנות שווה לכל המציעים וקיבל את הצעת המשיב 2 רק לאחר שהמבקש (באמצעות אחיו) ויתר על השתתפותו.

ההלכה היא כי בשלב זה "די בכך שהוכח כי התביעה אינה טרדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה, אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מן הצדדים" (א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 506).

בענייננו, נוכח המחלוקת בין הצדדים בדבר תחולת דיני המכרזים ובפרט לאור טענות המבקש בדבר אופן התנהלות המשיב 1 בהליך מתן הרשיון, נראה כי קיימת שאלה שיש לדון בה.

9.הגורם המכריע בשיקול אם ליתן צו זמני אם לאו, הינו מאזן הנוחות. בגדר בחינת מאזן הנוחות תבחן השאלה אם יש בצו כדי לשמור על המצב הקיים.